סטיב באלמר עובד בשבילי
ישששששששששששששש!!!!!
סוף סוף מישהו מבין את המצוקה שאני נמצא בא.
בתור אחד שכלי התחבורה העיקרי שלו הוא כרטיסייה של דן,לא חשבתי שמיקרוסופט החליטה לפתח מוצר במיוחד בשבילי. ובכל זאת, מסתבר שגם לסטיב באלמר נמאס לשמוע אייל גולן בקו 4 בדרך לבר.
ועכשיו ברצינות הנה הסבר קצר,
מיקרוסופט הגישה בקשה לפטנט עבור מערכת בשם DMP – Digital manners policy,או בעברית "כבי את הטלפון, אני מנסה לישון חמש דקות בדרך ללימודים".
ה- DMP היא מערכת המיועדת למקומות ציבוריים שבהם השימוש במכשירים ניידים יוצר בעיה כלשהי (ממטרד ציבורי של השמעת מוזיקה באוטובוס ועד לשימוש בניידים בזמן טיסה).
העיקרון פשוט, ברגע שתיכנסו למתחם שבו פועלת המערכת, המכשיר הנייד שלכם יציית לסט תקנות שנקבעו ע"י מנהלי המערכת (הסלולארי יעבור למצב רטט, המצלמה לא תתפקד באזורים רגישים וכו').
בואו אעלה בפניכם כמה נקודות חיוביות ושליליות:
קודם כל אני רואה במערכת כלי לשליטה במכשירים ניידים במתחם מוגדר, הרי אין הרבה הבדל בין להורות להתקן לכבות לבין כל הוראה אחרת.אבל מעבר לכך אני חושב שאפשר להרחיב את המערכת לכזו שתשלוט בסוגים שונים של מכשירים ניידים (מחשב נייד, התקן USB, אייפוד וכו').
אז כן, באמת נוכל ליהנות מנסיעה נעימה יותר בתחבורה הציבורית, או מחוויה קולנועית שקטה יותר,
וסוף סוף יוסר הסיכון שמכשיר הסלולארי שלי יקרקע את ה-747 בזמן שאני משחק סנייק בתא הנוסעים.
אבל אני חושב שאפשר להשתמש במערכת שכזו במגוון תחומים.היא יכולה לשמש כאמצעי להידוק מדיניות אבטחת מידע של חברות, ע"י נטרול מכשירים ניידים חסרי הרשאה באזורים מוגבלים שנמצאים בתחומי החברה.
או האפשרות של צפייה במצגת הסברה של מוזיאון דרך האייפון תוך כדי שוטטות במסדרונותיו.
בעצם האפשרויות כמעט בלתי מוגבלות אם מרחיבים את המחשבה על המערכת מכזו שבאה לחנך אותנו לכלי לשיפור ההתממשקות שלנו עם העולם.
אז כמה זה עולה לנו?
ובכן, ישנו כמובן העניין של אובדן החירויות שלנו, השיחה הקריטית שנפספס והעובדה המעצבנת שמיקרוסופט שוב הצליחה להשחיל מוצר שלה ליום יום שלנו, אבל לדעתי הנושא בעל המשקל הכבד ביותר הוא פרצת האבטחה המהבהבת שקורצת לכל.
הרשאת גישה עבור גורם חיצוני (מעבר לספק השירות שלכם וגם זה מוטל בספק) לניידים שלכם היא פרצה שמתחננת להיכנס לפעולה. אם כל מנהל של אולם קולנוע יכול לכבות לי את הטלפון, מה יוכל לעשות מישהו שיודע מה הוא עושה? (בלי להעליב עובדי אולמות קולנוע, חלק מהחברים הכי טובים שלי הם כאלה).
ברגע שתתאפשר גישה למכשיר שלכם, המידע שלכם בסכנה, המכשיר נתון לשימושו של הפורץ ואתם נשארים עם האחריות.
בסופו של דבר, עוד לא החלטתי מה דעתי על הרעיון כי כמו לכל רעיון יש לו את הצדדים החיוביים והשליליים שלו. בכל מקרה, עד שמיקרוסופט (או כל חברה אחרת שתשיג אותם) תציג מוצר מוגמר אני מאמין שנשמע רבות על מאבקים משפטיים של פעילים למיניהם נגד החברה בנושא ולא בטוח כלל שנזכה לראות את הפרויקט מתממש.

דותן מזור ????: יולי 21st, 2008 at 10:30
נועם,
במקרה הנושא שאתה כותב עליו הוא נושא שהזדמן לי לעסוק בו בצורה מעט מעמיקה, במסגרת עמותת "המקור" והדיונים שנערכו בכנסת.
אחת הבעיות היותר רציניות עם הטכנולוגיה הזאת, היא שעל ידי הכנסת אפשרויות השליטה אל המכשיר, אנחנו יוצרים "מחוקקי-משנה" שקובעים לעצמם חוקים.
למה הכוונה?
דוגמה: אם יש אפשרות להורות למכשיר סלולרי מה לעשות, מדוע שלא:
1. ידחפו לתוכו פרסומות?
2. יעשו עליו סטטיסטיקות "אנונימיות"?
3. או אולי סתם יחליטו שזה לא מנומס לתת למכשיר לצלצל בין 14:00 ל- 16:00?
ולגבי חוקיות הדברים, אין שום בעיה. כל מה שצריך, זה להעלות הודעה אצל המשתמש, שמודיעה לו שכדי לקבל שירות סלולרי במקום מסויים, הוא חייב להסכים להסכם השירות. שם, כבר דואגים לשים את ההודעות שאומרות ש: All your base are belong to us
וזה לא מדע בדיוני, או תיאורית-קשר, אלא חלומות רטובים של אנשי שיווק שכבר ניסו להכניס את המנגנונים האלה אל החקיקה דרך כנסת ישראל וממשלת ישראל.
כאשר Sony הכניסה את הטכנולוגיה הזאת אל המכשירים שלה, הדבר הראשון שהיא עשתה זה לשלוח את כל נתוני הפעילות של המשתמשים אל החברה.
דותן